אסנת שני: לטיול יצאנו / מאת: ענבר דותן. יש לי רשימה מכובדת של דברים אותם אני לא אוהבת לעשות . באותה רשימה ניצב במקום מכובד היחס שלי כלפי טיולים . לא אוהבת לטייל. טבע לא עושה לי את זה . לא פריחת השקד ולא נוף הררי לא עדר צאן ולא נחלים זורמים . אם הייתן מכריחות אותי הייתי , בשמחה , מגדירה את עצמי כאחת שפינוק של בטן גב ואם אפשר באחד ממלונות היוקרה . נושא נוסף שממוקם איפשהו ברשימה שלי מתויג תחת הכותרת , "מפגשי נשים " , תעשו לי טובה , לא מתחברת . תמיד אני אמצא את זו שמעצבנת אותי וזו שמקשקשת בלי סיבה את זו שיותר יפה ממני או יותר רזה ממני או ( רחמנא לצילן ) גם רזה וגם יפה . לפיכך , כשגליה , חברתי , סיפרה לי שמתארגן טיול ג'יפים של חברות מועדון " יכולות ללא גבולות" , והציעה לי להצטרף לא האמנתי בעצמי כשאמרתי כן . ( בנינו , הייתי בטוחה שעד יום הטיול אמציא תירוץ משכנע שיעזור לי להתחמק ) . אולי אמרתי כן כחלק ממסע שינוי וגילוי עצמי שאני עוברת או אולי כי הבטחתי לעצמי לעשות דברים שבעבר פסלתי על הסף או שאולי סתם התחשק לי סוף שבוע בלי הבעל הילדים והמטבח ( כל התשובות נכונות דרך אגב) . יומיים לפני הטיול שלחה לי גליה מסרון מפורט הכולל את רשימת הדברים שעלי להביא , סדין , שמיכה , ציפית , כסף לדלק וללינה , אוכל , מים , נשנושים ועדיף נשנושי ירקות . ברגע ההוא הבנתי שאין ברירה , אני יוצאת . כך מצאתי את עצמי עומדת בבוקרו של יום שישי , מתוחה ומוכנה ( או לפחות חושבת שאני מוכנה ) וציפיתי לג'יפ שיגיע ויאסוף אותי . היעד – ( זה חשוב כי לי לא היה מושג לאן נוסעים עד שבעלי שאל ..) צפון ישנים בבית ספר שדה הר מירון . בגי'פ שהגיע ישבה גליה הנהגת המהממת , לידיה הלוהטת שומרת המחנכת ואני – החדשה . בדרך אספנו את דלית שתעבור , כך התברר לי בהמשך הנסיעה לגי'פ אחר כי נהוג שרק ארבע נשים יהיו בגי'פ , עניין של נוחות . כולן הגיעו לנקודת המפגש הראשונה , צומת מחניים , פעם ראשונה שלי הצומת מחניים , האמת , לא צומת משו בכלל . אט אט התחילו להגיע שאר המשתתפות , חיבוקים , נישוקים , צחוקים בריאים ומשוחררים , חוויות מטיולים קודמים ואני . גוש קרח שמחשב כמה זמן ייקח לבעלי להגיע לאסוף אותי במידה ואסמס לו "טעות , רוצה הביתה !" . מהר מאוד התעשתתי על עצמי , גם כי התחילו לגשת אלי ואמרו שלום ומי את , וגם כי ידעתי שבמידה וההוא יגיע אצטרך להקשיב לו כל הדרך הביתה ( למה לא? למה את לא מנסה? מה קרה? הבית לא יקרוס.. כאלה מין ) וגם כי הבנתי שאסור לי להמשיך לברוח . אחרי ההתרגשות הראשונית יצאנו לדרך , המיקום נחל דישון , נשבעת לכן , יש דבר כזה . קצת לפני הנחל גליה שקעה בבוץ וכל הבנות באו לעזור ולחלץ , בלי יותר מידי קישקושים , בלי צעקות ובעיקר בלי אגו חולץ הג'יפ . הנחל מלא במים , שומרת ואנוכי , היושבות מאחור לא הפסקנו לנשנש . מידי פעם אסנת , המדריכה ,העבירה אינפורמציה בנוגע להיסטוריה של המקום וכולן נורא שמחו , בעיקר לידיה , כשהבינה שהחלבלוב ( סוג של שיח עם פרחים צהובים ) פורח . אט אט התחלתי להרגיש נוח במחיצת אותן נשים , כולן היו נורא נחמדות אליי והרגשת הזרות התחלפה מהר מאוד לתחושת ( סוג של ) שייכות. האמת , אין עליהן על החברות במועדון " יכולות ללא גבולות " , בזכותן צחקתי כמו שמזמן לא צחקתי ודיברתי כמו שמזמן לא דיברתי (היה לי אפילו קטע אחד בו חשתי שאם הילדים שלי היו רואים אותי כ"כ משוחררת הם לא היו מאמינים שזו אני המאושרת הזו ) . הבוץ לא הפריע לי וגם לא העובדה שהיה לי קר , לא היה לי אכפת איך השיער שלי נראה וממש אבל ממש לא הזיז לי שלא התקלחתי או לא החלפתי בגדים במשך סוף השבוע . אני (!) בטיול ג'יפים (!) עם נשים (!) מדהימות , מתבוססת בבוץ , עורמת אבנים ( עד שנכנס לי קוץ ) כדי לאפשר מעבר קל יותר לרכבים ( נדמה לי שזו הייתה הסיבה) אני מפטפטת עם נשים בחופשיות ובכנות , נשים שהכרתי רק לפני כמה שעות אני צוחקת ועוזרת ואוכלת ( אוף ! כמה אוכלת ) מחבקת (אני !! מחבקת!) מצלמת פרחים ופרות דשנות נוצרת רגעים של אחווה נשית עזרה הדדית או סתם אתנחתא קומית . לא תבינו .. לא הייתן . אפילו עכשיו , בזמן כתיבת שורות אלו , שלושה ימים אחרי התענוג אני עדיין מלאה באנרגיות . משהו קרה לי שם . הבנתי שאסור לוותר ואסור להגיד לא רק בגלל שפוחדים , הבנתי שהחיים קצרים מידי ודי להתבכיין ,הבנתי שהטבע גדול ומופלא מידי בכדי שאגיד לו לא . למדתי ( בערך אבל לא בגללי) איך מדליקים גזיה ומה היחס של הקפה שחור לעומת הסוכר , הבנתי שאפשר לעשות על האש למרות שיורד שלג קלטתי שחמש נשים יכולות לישון ( ולישון טוב) בחדר קטן ונשבעתי שלטיול הבא אני יוצאת , יודעות מה , רק מהמחשבה על זה הידיים שלי כאילו מושטות מעצמן לחיבוק . חברות יקרות , תודה שנתתן לי להצטרף ותודה שנתתן לי להרגיש חלק מהחבורה המדהימה הזו , תודה על כל חיוך וכל תובנה שקלטתי בזכותכן ובעיקר תודה על כך שהוכחתן שיש דבר כזה אחווה נשית . מקווה שנהנתן בחברתי (מינוס הקור המקפיא ששידרתי במפגש הראשון) , נפגש במאי , נשיקות .

ayabsf: נוסטלגיה קצת...אבל זוהי הכתבה הראשונה של חגית....מהמסע הראשון שעשינו ביכולות ללא גבולות......אני מתגעגעת רצח לטיולים האלו....:)) "כבר שנים שאני משתתפת בטיולים ומסעות שונים (אופנועים, ג'יפים ורגליים), והמשותף לכולם הוא העשייה הגברית. נהניתי ברובם, אך אודה בפה מלא כי מאסתי בעובדה שמארגנים עבורי. חודשים מקנן בי הרצון העז לארגן טיול כזה לנשים, והכל בכוחות עצמי. רק לאחר עשרות שיחות נפש (עם גברים דווקא), המלוות בהמון שאלות וחששות, החלטתי לצאת לדרך. כל הצדדים החזקים של הנשיות שבי פרצו החוצה: אינטואיציה, היענות, נכונות ללכת אל הלא מוכר, כוח פנימי, תשוקה לחופש פעולה ואולי גם קצת טירוף; אבל הכי חשוב שאהיה אני במאת האחוזים (כולל הפרפרים בבטן) והכל יהיה בידיי. כך יצאתי לדרך... צעד ראשון שעשיתי, טלפנתי לאסנת: "היי! זו חגית ממלכת המדבר...". עוד מאותו מסע ידעתי שאסנת נועזת וקצת מטורפת בכל מה שקשור לטיולי שטח, בדיוק כמוני. לא היה צריך להגיד הרבה באותה שיחה, אסנת איתי באותה סירה. מאותו הרגע, ספקית הטלפון הנייד שאסנת ואני מנויות בה, הוסיפה לקופתה שקלים רבים. עשר, עשרים (מי סופר) שיחות ביום, רק שלא נשכח שום פרט. הרעיון הכללי היה לעבור כברת דרך בארבעה ימים, מאילת עד ים המלח; אזור שנחשב מסוכן פחות בימים טרופים אלו, ולטעמנו אף יפה יותר. המסלול שנבחר לכל אורכו היה בעל אופי מהיר וקל (סה"כ 50 ק"מ ביום בשטח). אחרי ניסיונות רבים, סימון ומחיקה של הקווים האדומים/ירוקים/שחורים שעל המפות, ההחלטה נפלה: ביום ראשון נחל יאלון, מעלה שחרות ולינה בחאן שחרות; ביום השני נחל כסוי, השתוללות בדיונה הגדולה, צניפים (ההר, הגבים, המעלה והנחל), נחל ציחור ולינה בחניון באר עדה; ביום השלישי נחל עשוש (מבלי לכבוש את מעלה עשוש), מואה, נחל קצירה, נחל נקרות ולינה בחניון נקרות; ביום הרביעי נחל מרזבה (דראב אל סולטן), נחל חווה וסיום בבקעת צין, נסיעה מנהלתית על האספלט בדרך לים המלח. אז מסלול יש, ועכשיו צריך למצוא נשים. נשים שרוצות, בדיוק כמונו, לטייל, לנהוג ולעשות הכל בעצמנו. לא נזקקתי לפרסום; השמועה עשתה לה כנפיים, ומפה לאוזן קמה לה קבוצה של ארבע עשרה נשים בגילאים שונים. החל במדריכות האמרים בצה"ל וכלה במנהלות סטארט-אפ, ובשיירה של שבעה ג'יפים יצאנו למצוא את דרכנו במדבר. במפגש הראשוני נאמרו אמירות שלום עדינות ומהוססות בליווי מבטים נוקבים ובוחנים ושאלות נימוסיות. זוהי היכרות ראשונית שטחית, וניתן לומא עליה שהיא אלגנטית למדי. גם העצירה הראשונה בשטח הייתה קצת קרירה (ולא בגלל מזג האוויר). קארן שהצטרפה לטיול ממש ברגע האחרון, החליטה שהיא רוצה לחמם את האווירה. בעודי מנסה לעזור לעירית לדחוף בחוזקה את בלון הגז לתוך הגזיה, קארן ומיכל תחקרו תחקיר מעמיק כל אחת מהבנות. "בת 24?רווקה?", "גרת בנמיביה? כמה זמן", "התגרשת רק לפני יומיים??", "בן כמה הילד הגדול שלך?? וואהו...את רצינית". קארן לא ויתרה ועברה אחת-אחת, ובנחישות היא הפילה את חומת הזרות בנינו. מאותו הרגע ניתן היה להבחין בחיבור המדהים שהתפתח בין הבנות. הפכנו בזמן קצרצר לחבורה מגובשת, בניגוד לציפיות של הגברים בבית, לקרב אדירים של התגוששות בבוץ שאופייני בדרך כלל לנשים. המונח 'רכילות' גם הוא קשור בדרך כלל לנשים, לא מצא את מקומו אצלנו; לא היה בו צורך! ארשה לעצמי להשוות זאת לנהיגת השטח, שבה לרוב הכול גלוי ופרוס לעינינו וגם כאשר נתקלים במכשול או בעבירות קשה משנסים מותניים, מפלסים אבנים ומתגברים, וזוהי בעצם התורה כולה. מעכשיו אנחנו צריכות להתגבר רק על קשיי המדבר (אם יהיו כאלה). פרפרי הדאגה, שליוו אותי לכל אורך ההכנות, מזמן מצאו להם בטן אחרת. במקומם מולאה הבטן בניצני הנאה של ממש. מאותו רגע לא הפסקתי לחייך. הרגשתי שהולך להיות טיול "ענקי ומושלם"; הרגשתי, אבל לא אמרתי בקול רם. שתקתי! במחשבה שנייה, אשתוק גם עכשיו, ואתן לאיה (שבלעדיה הטיול לא היה כל כך מצחיק) לומר את דבריה, דברים שמשקפים, לדעתי, את הלך הרוח במסע כולו: את המשפט "יכולות ללא גבולות" היא המציאה. משפט זה היכול להצטייר כנדוש, טומן בחובו אידיאלים נכספים רבים: אהבת רכבי השטח, אהבת הארץ, אהבת האומץ והרצון העז להוכיח שאכן חבויות בתוך כל אחת מאתנו יכולות שונות. אז האבק אמנם מפריע ומלכלך, ועצם המושג "מקלחת" זר לנו במסע זה, כל אלו אינם משתווים להנאה, לסיפוק ולגאווה שהפגינו הנשים; ובתוך שיחתן נאמרו מילים כמו: נעילת דיפרנציאל, כוחות סוס, אבן שפיץ, GPS וכדומה. ואם בכל הטיולים המעורבים שבהם קיטרנו על כך שהפסקת קפה בצוק מרהיב נוף על ראש ההר יושבים הגברברים ומנהלים שיחה על איזה ג'יפ יותר טוב? לאיזה מנוע יש יותר עצמה? ומי פישל בעבירות האחרונה ובעיקר התעלמו מנושאי שיחה אחרים ומאתנו, בנות המין היפה, נדהמנו לגלות שאנחנו בדיוק כמותם! ראוי לציין שבכל זאת אנחנו נשים, וכנשים אנחנו אוהבות להתייעץ, לשמוע סיפורי חיים מעניינים, להקים בשניה קבוצת תמיכה, לפטפט על רומנטיקה וכמובן גם ארוטיקה מוצאת את דרכה אל השיחות כעניין מרתק, שרק נשים מסוגלות לעשותו למשעשע ומצחיק; הרי בזכותה אנו קיימות ומתקיימות, לא? אז במשך שעות היום השתעשענו לרוב, אפילו מעצם המחשבה שכל גבר שנתקל בנו במהלך המסע הופתע ובירך על "היופי הנדיר הזה", והיו כמובן גם כאלה שרצינו בסודי סודות להכניס לארגז ולשמור ללילה, אך הסתפקנו בסוללות (למכשירי הקשר, כמובן!). בשעות הדמדומים תקפה אותנו הקשיחות, התארגנו להקים מאהל, להדליק מדורה, להכין אוכל, לסדר תאורה ואפילו אלתרנו כלי נשק דמויי אבנים למקרה שגברים עוינים יתקרבו במהירות לעברנו (בסופו של דבר הסתבר שמדובר בפקח). החשוב מכל - הנצחנו את הידיעה כי יכולות הן אכן ללא גבולות, ולא משנה באם מדובר בגבר או אישה, בתל אביבית או בחיפנית, בחיילת או במנהלת, בעיתונאית או במורה לקארטה; יכולות אלה טמונות בכל אחת מאתנו. צריך לצאת לשטח ולגלות אותן, אז קחו יוזמה ונצלו את הטבע והצביון המיוחד שיש רק לארץ ישראל. ולסיום, מצאתי את דרכי במדבר לבד, עם אחיות נוספות. התגברתי על פחדיי, ומצאתי את היכולות האישיות שלי. ההתנסות הייתה משתלמת! "

ענת: ושוב, חזרנו מעוד טיול בנופיו הקסומים של מדבר יהודה, ואם חשבנו שיותר טוב מהטיול שהיה כבר לא יכול להיות, אז, טעינו, ובגדול. טרם הספקנו לנחות ארצה מהריחוף אחרי הטיול האחרון לציר המיצלעות, יצאנו שוב, חבורת המוסקיטריות, רכובות על 9 ג'יפים ובראשינו, מי אם לא, האחת והיחידה שלנו אסנת ששוב הפליאה, ולקחה אותנו למרחבים איי שם, טפסנו על הרים, ירדנו ואדיות, ועמדנו פעורות פה מול הנופים המרהיבים, תמונות... בקרוב. ובכן חברות, לכל מי שלא הגיעה- הפסדתן ובגדול !!! אסנתי , נעלמת אתמול ואפילו לא הספקנו להגיד שוב ושוב תודות, אך הבנו, שמיהרת לנסוע כדי להכין את המסלול לטיול הבא, והפעם, מיום חמישי... ואם מי מכן, מגיעה בטעות למעלה יאיר, ונתקלת בשלט מצוחצח, כל הקרדיט לגליה שלנו ששלפה מגבון לח ומירקה השלט עד שנצץ . להתראות ענת( עתלית)

becki60: ענת-כל מילה בסלע! מה זה סלע??? מדרגה מסלע.... :roll: וברצינות-הכל אמת! כייף לבלות עם כל אחת ואחת מכן,ועם האחת האוחזת בשרביט המנצחות!

ענת: W O W נראה לי שכל מלה נוספת מיותרת האם יש סיבה שקמתי הבוקר והחיוך לא יורד מפני? האם יש סיבה שאני מרגישה עדיין אנרגיות מטורפות שרק הולכות ומתעצמות? כל טיול שלנו מיוחד בפני עצמו, אך הסופ"ש האחרון התעלה על הכל. היה יותר ממושלם, החברותא, המסלול, הביצועים של הנהגות ועל הכל מנצחת האחת והיחידה שאין שני לה אסנת שלנו ואי אפשר בלי מלה גם לעוזרתה החביבה רונית. חברות יקרות, תודה לכל אחת ואחת על הכל מצפה לטיול הבא ומקווה שהפעם נצא לחמשוש... להתראות ענת (עתלית)

becki60: סוף שבוע של מדבר,מדרגות,אקשיין וליקוי לבנה-מושלם!!! תודה רבה לאסנת מותק!!! תודה לכל חברה וחברה וחברה שהיתה איתנו לחוות ולהנות.תודה על הכל הכל!!! תמונות-היום אצל אסנת :roll: (וגם בפייסבוק שבוע טובֱ! ריקי

אסנת שני: תודה גדולה לגב' מיכל צימבלר שמונתה מרגע זה לאחראית הווי ובידור לנוכח הביצועים המרשימים בטיול. :-D

mmmik: לכל הנשים המממממהממות שפגשנו, היה תענוג גדול לבלות במחיצתכן וזה לא מובן מאליו. תודה על קבלת הפנים החמה והפתיחות על הצחוק הבלתי נשלט ועל הדרך, כמובן. תודה גדולה לך אסנת. התמונות , איזה יופי! עוד נתראה. וכמובן,תודה למיכל צימבלר שהביאתני עד הלום. מיקי.

גליה פ.: היי חברות שלי , אין מילים לתאר את הכיף הענקי שהיה לי ששישבת. הלוואי ואריאלה כבר תתקשר אליי ואוכל להחליף את "שמעון" ......אני בטוחה ש"הזוגיות" החדשה תהיה יותר מוצלחת מקודמתה....... :lol: :lol: אסנת ורונית ......תודה גדולה על תכנון המסלול . היה מעניין ונפלא :!:

zimbler: תודה עידיתוש ! כייף של תמונות!